בלוג הניצחון

שלום ולא להתראות, חבר

גיל דיקמן @25/10/2015

20 שנה עברו מאז רצח רבין. לא להאמין.

האמת? דווקא כן להאמין. החזון שהשאיר אחריו יצחק רבין הוא היום ריק מתמיד. 20 שנה של ריקון בכוח, של מלחמה במציאות ודיבורים נבובים הפכו את המציאות של 04/11/1995 לזכרון מטושטש, תמונה מעורפלת. לא נותר ממנו דבר. גם חסידיו הגדולים ביותר של הסכם אוסלו, האנשים שעמדו מאחורי רבין באותה העצרת, אומרים היום שההסכם אינו רלבנטי למציאות הנוכחית. לא בגלל שהייתה זו טעות לחתום עליו, אלא בגלל 20 השנים של רפיון ופחדנות שבאו אחריו.

בכל שנה ממשיכים אנשי המחנה שתמך בו להתכנס בכיכר רבין ולציין את יום הרצח, באירועים שהם מין תרכובת של אזכרה אישית לאדם שרבין היה, לרצח שלו, ולדרכו, שלאורה הם מבטיחים ללכת. אולם מרוב הרכנת ראש, כאב וטראומה, שכחו נוטי סוכת האבלים השנתית להרים את הראש, להסתכל סביבם, ולראות את המציאות. עברו 20 שנה.

הילדים והילדות שעוד לא נולדו בליל הרצח כבר התגייסו לצבא, והצביעו השנה בפעם הראשונה. עבורם אירוע הרצח אינו טראומה לאומית ושברו של חזון, אלא עוד אירוע בהיסטוריה, שמצטרף לרצח גדליה ולמלחמת יום הכיפורים. החזון מעלה האבק של רבין, שהיה רלוונטי לתקופתו, הוא היום אות מתה עבורם. למעשה, אילו היה רבין חי היום, הוא היה הראשון לקרוא לאותו מחנה אלמן לקום מההריסות, להתגבר בנחישות על האבל ולאמץ דרך חדשה ורלוונטית.

ראש הממשלה יצחק רבין היה דמות משמעותית מאין כמוה בחברה הישראלית. האומץ שלו לבחון את המציאות כפי שהיא ולהציע פתרון אמיתי לעתיד המדינה, הפך אותו לאחד המנהיגים הגדולים שידעה מדינת ישראל, יחד עם בן גוריון ומנחם בגין. אולם דמותו הכבירה של המנהיג הגדול עומדת מזה 20 שנה מעל למחנה המתון ומטילה עליה צל, שמסתיר ממנו לא רק את השינויים המהותיים שעברה החברה הישראלית מאז הרצח, ולא רק את העובדה שכיום הוא מהווה כלי לניגוח עבור הימין, אלא גם את האופק לתקווה מעשית. גם תפילות זכות של 20 שנה לא יכולות להחזיר את רבין לחיים. הדרך היחידה של המחנה המתון להציע אלטרנטיבה רעיונית, מעשית ומנהיגותית שתוציא את מדינת ישראל מעשורים של שקיעה בסכסוך דמים, היא בהנחת דמותו של רבין במקום הראוי לה בהיסטוריה ובאימוץ חזון חדש ומציאותי, לא נוסטלגי ולא מתקרבן, למדינת ישראל.

אל תביטו לאחור, הניחו להולכים.

שלום חבר, ולא להתראות. אנחנו יוצאים לדרך חדשה.


סיכום שבוע - מטה מרכז 2-7.8.15

איזי כרמון - מנהל אזור מרכז @07/08/2015

סיכום שבוע שהופץ לפעילי ניצחון 2015 באזור מרכז על ידי איזי כרמון, מנהל אזור מרכז. רוצים להצטרף לפעילות שלהם? תעקבו אחרי הפרסומים שלהם. מטה מרכז הוא מהפעילים שלנו ובימים אלו מסיים את קורס ההכשרות הראשון של האזור.

שלום לכולם/ן!

אנחנו מסיימים שבוע עמוס מאוד מבחינה רגשית בצל אירועי האלימות שאירעו במדינה בשבוע שעבר והמשך השיח הציבורי האלים והמתלהם שמאפיין את הרשתות החברתיות ונבחרי הציבור שלנו.

אנחנו השתתפנו באותה צעדה בירושלים שלמעשה התחילה את השבוע הקשה הזה ביחד עם לא מעט פעילים של התנועה, וצעדנו כ-100 מטרים בלבד מאחורי אותו רוצח. (פוסט שפורסם עוד באותו היום בדף המרכזי של התנועה)

השבוע האחרון כמתבקש היה עמוס מאוד גם מבחינת הפעילות שבו, כולנו תקווה שהקול והזעקה שהשמענו בימים האחרונים יחד עם עוד עשרות אלפים בעצרות וההפגנות יישמע, ונזכה לכך שמנהיגינו יתעשתו, ייקחו אחריות ויינקטו צעדים כנגד אלו שמאיימים על יסודות הדמוקרטיה שלנו.

אנחנו כמובן נערכים להמשך עשייה אינטנסיבית ומזמינים אתכם לקחת חלק בפעילות. מצרף בקובץ דברים שכתב פעיל המטה ברחובות, דוד פלדשטיין, מעומק ליבו בהתייחסו לאירועים האחרונים.

מי שעדיין לא חבר בדף הפייסבוק שלנו מוזמן להצטרף כדי להתעדכן בזמן אמת אודות התארגנויות שמתרחשות, לדוגמה האוטובוס שהוצאנו בשבת האחרונה להפגנה בירושלים ומשמרת המחאה הספונטנית אליה הצטרפו ביום שני בערב ברחובות עם היוודע דבר מותה של שירה בנקי ז"ל.

הפגנה במוצ"ש

במוצ"ש האחרון הוצאנו אוטובוס של פעילים מרחובות לירושלים לעצרת המרכזית שהתקיימה כמחאה על אירועי האלימות האחרונים בהשתתפות הנשיא, רובי רבלין. בעצרת עצמה בה השתתפו קרוב ל-10,000 איש נאמו אישי ציבור רבים לצד נשיא המדינה, ביניהם רבנים. העצרת הייתה חשובה מאוד ובמידה רבה עיצבה מאוד את השיח בימים שאחריה. מצרף קטע מדבריו של רבלין בעצרת

חשוב לציין שפעילי התנועה השתתפו גם בעצרות השונות שהתקיימו בחיפה בגן מאיר ובכיכר רבין.

משמרת מחאה לזכרה של שירה בנקי ז"ל

ביום ראשון לקראת שעות הערב, עם היוודע דבר מותה של שירה בנקי ז"ל התכנסנו עשרות פעילים על רחוב הרצל למשמרת מחאה שקטה וספונטנית. הקהל שחלף על פנינו בחר בחלקו להצטרף למעגל וחלקו אף בחר להדליק נר לזכרה. מצרף כתבה שפורסמה היום בעיתונות המקומית על משמרת המחאה

משמרת המחאה ברחוב הרצל פינת שדרות ח"ן.

ביקור אצל משפחת דוואמשה והפגנת מחאה ודרישה ללקיחת אחריות מול ביתו של שר החינוך, נפתלי בנט.

ביום שני האחרון התחלנו את היום בביקור בבית החולים תל השומר אצל משפחת דוואמשה מכפר דומה, אשר תינוק המשפחה עלי נשרף ע"י מחבלים יהודים. מצבם של 2 בני המשפחה מוסיף להיות קשה. ביקרנו את הסבא והבענו את הבושה והצער הרב שאנו חשים ביחס לטרגדיה שמשפחתו חוותה.

משם המשכנו ביחד עם עוד עשרות פעילים של אזור שרון של התנועה לביתו של שר החינוך, נפתלי בנט, ברעננה בדרישה ללקיחת אחריות מצידו כמנהיג ציבור הן על חברי הכנסת של סיעתו והן על מערכת החינוך כמערכת שצריכה לחנך לסובלנות וקבלת השונה. ההפגנה היתה חשובה מאוד וגם זכתה וממשיכה לזכות להדים בתקשורת הארצית. הכוונה היא להמשיך להגיע לבתים של נבחרי הציבור בשבוע הבא. פרטים בנושא יישלחו בהקדם.

הפגנה מול ביתו של בנט

קורס המנהיגות

לצד כל האירועים הללו קיימנו השבוע שני מפגשים של קורס המנהיגות שלנו ברחובות. המפגשים השבוע עסקו במצב החברה הערבית בישראל ואצל רבים מהמשתתפים/ות פתחו לראשונה אחרי שנים רבות צוהר לעולם הזה שכל כך קרוב אלינו אבל למעשה כל כך רחוק. קיבלנו השראה למחשבה לפעילויות שניתן לעשות בסביבה הקרובה אלינו הקשורות למרחב הציבורי והמפגש שלו עם גילויים של שנאה והשפה הערבית. במפגש הראשון ברביעי פגשנו את את מנהל עמותת 'סיכוי', רון גרליץ לשיחה מרתקת ושוברת לא מעט דימויים בנושא מצב החברה הערבית, ממנו למדנו כי הרבה מגילויי השנאה בתקופה האחרונה נובעים דווקא מעצם העובדה שערבים היום משולבים יותר מתמיד בשוק העבודה.

היום (שישי) קיימנו סיור בלוד, התרשמנו מהפוטנציאל התיירותי הטמון בה ונפגשנו לשיחות מעוררות השראה עם ליאור מנהל מרכז הצעירים בעיר ועם חביב רכז הפעילות במתנ"ס שיקגו, לשמחתנו גילינו שהרבה מהמאמצים שהושקעו בעיר בשנים האחרונות ע"י לא מעט דמויות ועמותות מתחילים לשאת פרי והמצב בשכונה ובעיר הולך ומשתפר. (כמובן שהמצב עוד קשה ועוד יש הרבה לאן לשאוף)

אנחנו מתקרבים לקראת סיומו של הקורס (נותרו עוד 2 מפגשים בלבד), עכשיו מתחילים לגבש רעיונות ביחד עם משתתפי/ות הקורס בנוגע לפרויקטים ראשונים שאנו כמטה נרצה לקדם.

מפגש עם רון גרליץ

מחאת הגז חוזרת לסדר היום.

ביבי-שטייניץ פיטרו אתמול את יו"ר רשות החשמל אורית פרקש הכהן כי היא התנגדה למתווה הגז! כרגולטורית נאמנה היא התנגדה למתווה הגז ההרסני ולכן פוטרה. הפגנת תמיכה מול ביתה של אורית פרקש כהן במוצ"ש הקרוב בירושלים ובנוסף, במקביל - חוגי בית של מחאה מול בתיהם של יאיר לפיד ברמת אביב, שעמדתו בנושא הגז לא נשמע בבהירות עד כה, ושל אלי אלאלוף יו"ר ועדת העבודה הרווחה והבריאות, איש מפלגת כולנו, מול ביתו בבאר שבע. זאת במוצ"ש הקרוב.

לסיכום מילה של פרגון

יניב עבדי שמשתתף אצלנו בקורס, היה ממובילי ההפנינג 'ילקוט לכל ילד' של ועד הורי רחובות שהתקיים ביום רביעי האחרון במתנ"ס תקוותנו בהשתתפות מעל ל-2,000 איש. מטרת הפרוייקט - דאגה שלא יהיה תלמיד ללא ילקוט לקראת פתיחת שנת הלימודים הקרובה. כל הכבוד!

enter image description here


על מאורעות הפינוי בבית אל ושא-נור

נמרוד דוויק @28/07/2015

אתמול מצאתי את עצמי מול ערוץ 20, רואה את הסרט הדוקומנטרי קורע הלב "והנה רוח גדולה" על הפינוי של הישובים ברצועת עזה. הסרט מרגש, מאוד אפילו. הוא עמוס רגעים מטלטלים - סגני אלופים ואלופים בוכים עם מתיישבים ביום הפינוי, נערות נסערות צועקות ומקללות חיילים. אתה מביט ולא כועס, נכמר לך הלב על אנשים שהתיישבו במקום כי המדינה אמרה להם, והם מקבלים כעת בכאב את הפינוי שלהם. הרגע המופתי ביותר בסרט הוא הרגע בו הרב רפי פרץ, היום הרב הצבאי הראשי, בוכה במכינה שהקים ברצועה מול תלמידיו. בדמעות הם אומרים לו (ואני לא מצטט במדויק) - בוא נראה לחיילים מה זה, נצמד לשולחנות, נקשה עליהם. והוא שואל אותם - ואז מה? מקשה ושואל מה זה יעזור. הוא מנחה את התלמידים שלו שלא לנקוט בהתנגדות ולזכור להמשיך את המשימה שלהם איפה שינחו אותם. לאחר מכן מגיע מפקד בית הספר לקצינים ותוך קושי אישי רב הוא מקריא דברי הזדהות עם כאב המפונים. הם מתחבקים ומקבלים את החלטת המדינה עם כל הצער והכאב. בצד השני של הגלקסיה, בבית אל, בשלד בתי דריינוף, שני מבנים שנבנו נגד כל הנהלים והתקנות, מתמודדים בצורה הכי רעה שאפשר עם צו הריסה מבג"צ שהגיע השבוע. 200 אנשים החליטו שהם מתנגדים לשלטון החוק, נאבקים בעידוד ראש המועצה האזורית שומרון בחיילי צה"ל ויס"מניקים, ועל הדרך קוראים לנקום במדינה דרך הקמת ישובים לא חוקיים נוספים. מעודדים משרת המשפטים ושאר שרי ישראל הם דורשים למנוע הריסת מבנה לא חוקי. במקביל 250 אנשים אחרים זינקו אל שא-נור, ישוב מבודד שפונה בהתנתקות, מגובים בחברי כנסת ורבנים שונים. מבחינת צה"ל היה להם עד הצהריים להתפנות או להכנס לעימות עם צה"ל, הם בחרו בעימות. ברגעי כתיבת שורות אלו מתעמתים אנשי ימין קיצוני עם כוחות צה"ל. כל זה קורה בזמן ששרת המשפטים, איילת שקד, האמונה על החוק ומוסדות המשפט, אמרה כי איך יכול להיות שמפנים עשור אחרי ההתנתקות ישובים ושר החינוך נפתלי בנט אמר ששכחו שלמחנה הפוליטי הלאומי יש כוח והוא ימנע פינוי ישובים. הוא אפילו נמצא בשטח, מלהיט את הרוחות. ויש סיכוי שזה יגמר בדם. ויש סיכוי סביר שזה יגמר רע. וכל זה כשחיילי צה"ל, בשר מבשרנו באים לבצע משימה שהמדינה הטילה עליהם. יותר נורא מזה, יש סיכוי יותר מסביר שזו רק תצוגה מקדימה לתופת שהימין הקיצוני והלאומני חושב שצריכה להיות פה במקרה והמדינה תחליט משהו שהוא לא על דעתם. וזה חבל.

אולי מה שהכי חבל במה שקורה היום הוא שבשונה מההתנתקות שהייתה לפני עשור, כיום אין ולו מאור אחד בימין הלאומני. אין מישהו שיבוא ויגיד: אוקי אוקי אוקי, אז אנחנו לא הולכים לריב עם הצבא, עם יס"מ, עם בג"צ ויש סיכוי שהמדינה צודקת. אנחנו צריכים לציית ולא להתנגד בצורה אלימה וכו'. אנחנו נתייסר, אנחנו לא נאהב את זה, אבל נקבל את הגזרה. ואם נתקבלה החלטה במוסדות החשובים ביותר של הדמוקרטיה - צריך לקבל את זה. כי זו המדינה של כולם ולא רק שלנו. אנחנו אזרחים בה כמ�� אחרים. הלוואי והיו שם עוד אנשים כמו רפי פרץ, שאולי אני לא תמיד אסכים עם דעותיו, אבל, הוא אדם שאני גאה ששנינו חלק מאותו העם.


אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר

נמרוד דוויק @17/07/2015

במאמר "פשוט מפרידים" שהתפרסם ב-The Marker, גרס תומר אביטל כי בזכות פעילותה החוקית של ניצחון 2015 – V15 נפרצו שערי המערכת הפוליטית למעורבות כספית מחו"ל. כעת גבירים בעלי עניין יוכלו להשחית פוליטיקאים ולהסירם מדרך הישר, ואנו האזרחים נוכל רק לכתוב סטטוסים. אז לא רק בזכות תורמים עשירים נוחתים פוליטיקאים פופליסטיים ומשוחדים בכיסאות הכנסת. כל עוד הפוליטיקאים אינם נדרשים לתת דין וחשבון לפעולותיהם, כל עוד הם יפעלו במחשכים, כל עוד לא יואר עליהם זרקור בוהק, הם ישארו פופוליסטים, משוחתים ומושחתים.

אפשר לומר הרבה דברים על V15, אבל בחושך לא פעלנו ולא עבדנו בעבור שום מועמד, אלא בעבור סל ערכים ואמונה שצריך להעביר את ישראל לכיוון אחר. היינו שקופים לגבי העשייה שלנו. עוד קודם לפרוץ מסכת השקרים של תנועת הליכוד עלינו התקבלה אצלנו ההחלטה להיות שקופים. אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, נאמר במטה V15 שוב ושוב. פנינו מבעוד מועד למבקר המדינה בעניין הפעילות שלנו, פרסמנו באתר מי מימן אותנו, עבדנו במסגרתו של מלכ"ר המחויב למנהל תקין ושקוף, ולא הסתרנו דבר. אפילו כשדווח על חפרפרות באחד המטות שלנו פרצנו בצחוק. מה יש לנו להסתיר? כל זה ואפילו לא רצנו לכנסת, בסך הכול עודדנו הצבעה. אילו היה ניצחון בבחירות הללו בזכות העשייה של ניצחון 2015, לא היו לנו ג'ובים לחלק, תקציבים להפנות ואף לא היה מישהו מטעמנו שאפשר ללחוץ לטובת קשרי הון-שלטון. האמת היא שלאורך כל הדרך דיברנו ערכים, ולא פוליטיקאים. בהתאם לכך, הדרישה היחידה שלנו ממי שתקף אותנו הייתה – תדברו על הסוגיות ואל תשקרו. מיותר לציין שאף אחד משני הדברים הללו לא קרה. אבל זה משהו אחר.

אינני יודע אם זה אפשרי להפריד בין כספים חיצוניים למימון מפלגות. ישנם הרבה סוגים של כספים חיצוניים. כשאני קורא על גרשון מסיקה שרץ עם שלל בני ישיבות הסדר לעודד הצבעה, אני תוהה מי מימן את הימים והטלפונים שלהם. אני תוהה מה עושים אנשי המנגנון של מפלגות הימין שלופתים חזק את עטיני השלטון ואם הכספים לא הוסתו לטובת מימון בחירות עקיף. כשאני קורא על תחקיר מורכב שנעשה כדי לגלות כמה כסף אוונגליסטים תורמים לבית היהודי ולליכוד, אני תוהה בקול. ההיתממות של חברי כנסת מהימין כשהם מגלים שתורמים שלהם הם סוחרי קוק ונשק באפריקה, מפליאה אותי. זה לא רק כספים חיצוניים ישירים, זו עצם האפשרות שיש לפוליטיקאים להסית כספים באופן סמוי מעין לצרכיהם.

מעבר להגברת ההשתתפות הציבורית במימון מפלגות, יש להגביר את הרגולציה של המדינה. כל תרומה חייבת להיות מדווחת, ברמת מקור התרומה, למדינה ולמבקר המדינה. צריכים לקום גופים, מטעם המדינה והחברה האזרחית, שישקפו את מקור התרומות וההוצאות השונות לציבור. NGO Monitor עושים זאת באופן מרשים בעבור הימין, תוך שהם מעלימים עין מתורמים מפוקפקים לימין. כאשר מתגלה תרומה לא ראויה, צריכים להינקט צעדים – הן מטעם גופים ממשלתיים והן מטעם גופים אזרחיים. הגיע הזמן שפוליטיקאים יידרשו לתת דין וחשבון לציבור באופן עמוק ומשמעותי על מעשיהם, כולל התרומות שהם מקבלים.


קול קורא #תרבותשלכולם

צוות וי15 @12/06/2015

במפגש עם אמנים אמרה מירי רגב "אנחנו קיבלנו 30 מנדטים, אתם קיבלתם בסך הכל 20". שאלו אותה האמנים ואנשי הרוח שהגיעו, מי זה אתם? היא אמרה "אנחנו יודעים שהשמאל מנכס לעצמו את התרבות, אנחנו לא צריכים להתבלבל מי זה הציבור ובמי הוא בחר". מירי רגב היא שרת תרבות פלגנית, היא שוכחת שהתרבות היא של כולם. תרבות לא יודעת פוליטיקה, היא יודעת ערכים.

תרבות משקפת את הרוח האמיתית של האזרחים שחיים במדינת ישראל, של העם שגר כאן. במדינה דמוקרטית התרבות היא הנשמה. היא משקפת את הנורמות שלנו. את הדילמות, את הקשיים. היא של דתיים וחילונים, יהודים, ערבים, חרדים, ציוניים. של כולם. מירי רגב שכחה את זה. אבל אתם יודעים מה? התרבות תדאג להזכיר לה. אנחנו נדאג להזכיר לה.

אנחנו קוראים לכם.

אם אתם אמנים, מעצבים, שחקנים, מוזיקאים, אנשי וידאו או אנשי המילה הכתובה, אנשי קוד או פיקסלים. אם אתם אנשים יצריתיים, בואו איתנו. אנו מזמינים אתכם לשלוח לנו עבודות שלכם שמנציחות את מורשת מירי רגב, מורשת שעושה פוליטיזציה של התרבות, שמנסה לנכס את התרבות לצד פוליטי אחד בלבד ושוכחת שתרבות היא של כל הישראלים. שרה שמנסה באקט כוחני להרוג את היצירה של כל האזרחים ולדכא את הדמיון שלנו.

העלו את העבודות לרשת עם ההאשטאג ‫#‏תרבותשלכולם‬ .